האם הכלב רוצה להיות שם? השאלה שכל איש מקצוע בכלבנות טיפולית צריך לדעת לשאול

ילד מושיט יד ללטף כלב. הכלב מסובב את הראש, קם והולך כמה צעדים הצידה.

מה עושים עכשיו?

אפשר לקרוא לו בחזרה, לבקש ממנו לשבת ולהמשיך במפגש. הרי לשם כך הוא אומן. אבל אפשר גם להתבונן רגע במה שקרה ולשאול למה הוא בחר להתרחק.

אולי הוא עייף. אולי משהו במגע לא היה לו נעים. אולי הוא שמע רעש מחוץ לחדר. ואולי הוא פשוט רוצה קצת מרחב.

לא תמיד נדע מיד את התשובה, אבל עצם ההתייחסות להתרחקות שלו כמידע חשוב משנה את הדרך שבה אנחנו עובדים.

כלב מאומן עדיין יכול להיות לא פנוי

אחד הדברים המבלבלים בעבודה עם כלבים הוא היכולת שלהם לשתף פעולה גם כשהם אינם מרגישים בנוח.

כלב שלמד לבצע פקודות בצורה אמינה עשוי להמשיך לשבת ליד משתתף למרות שהוא מתוח, להישאר במקום למרות רעש שמטריד אותו או לבצע משימה גם כשכבר קשה לו להתרכז.

מי שמסתכל רק על הביצוע עשוי לפספס את המצב הרגשי.

לכן היכרות עם שפת גוף כלבית היא חלק משמעותי מההכשרה של מי שעובד עם כלבים בסביבה חינוכית או טיפולית.

צריך ללמוד להתבונן בגוף כולו: באופן שבו הכלב נע, במתח השרירים, במנח האוזניים והזנב, בכיוון המבט ובשינויים בהתנהגות ביחס למצב הרגיל שלו. סימנים כמו ליקוק שפתיים, הפניית ראש, הימנעות ממגע או התרחקות יכולים להיות רלוונטיים, אבל אין סימן בודד שמספר לנו תמיד מה הכלב מרגיש.

ההקשר חשוב. גם ההיכרות עם הכלב המסוים.

אותה התנהגות יכולה להופיע מסיבות שונות, ולכן האחריות שלנו היא להמשיך להתבונן במקום להסתפק בפרשנות מהירה.

מה קורה כשכלב מסרב להשתתף?

ההנחיות המקצועיות של Pet Partners מתייחסות לבחירה של בעל החיים להשתתף באינטראקציה. התפיסה הזאת מבקשת מאיתנו לשים לב אם הכלב ניגש מרצונו, נשאר מעורב ומראה סימנים שהפעילות נעימה לו.

המושג "הסכמה" בהקשר הזה הוא מושג התנהגותי ואתי. הכלב אינו חותם על טופס או נותן הסכמה במילים, ולכן עלינו להיות קשובים להתנהגות שמצביעה על רצון להתקרב או להתרחק.

מבחינתי, כשכלב מתרחק אין צורך להפוך את האירוע לדרמה. אפשר לאפשר לו לנוח, להתאים את הפעילות או להמשיך עם המשתתף בדרך אחרת.

ולפעמים דווקא כאן נמצאת הזדמנות חינוכית מעניינת.

אפשר לדבר עם ילד על כך שגם לאחרים יש רצונות וגבולות. אפשר להזמין אותו לחשוב איך מזהים שמישהו מעוניין בקרבה, ומתי כדאי לתת מרחב.

אבל חשוב לזכור שגם כשיש בסיטואציה הזדמנות ללמידה, טובת הכלב קודמת לרצון שלנו להפיק ממנה תרגיל מוצלח.

לא צריך לבקש מכלב להתמודד עם אי־נוחות כדי ללמד ילד אמפתיה.

ההתאמה לעבודה היא הרבה יותר מאילוף

אחת השאלות הנפוצות של מתעניינים בלימודי כלבנות טיפולית היא האם אפשר לעבוד עם הכלב שכבר יש להם בבית.

לפעמים כן. לפעמים מתברר שהכלב מתאים לחלק מסוגי הפעילות ולחלקם פחות. ויש כלבים נפלאים כחיות משפחה שאין סיבה להכניס אותם לעבודה מהסוג הזה.

התאמה נבחנת לפי הרבה יותר מיכולת לבצע פקודות.

חשוב להתייחס לגיל, למצב הבריאותי, למזג, להיסטוריית החיים, ליכולת ההתמודדות עם סביבות משתנות ולמידת ההנאה של הכלב מאינטראקציות עם אנשים.

כלב שמרגיש נהדר בבית עם המשפחה שלו לא בהכרח ירגיש אותו דבר מול עשרה ילדים זרים בחדר רועש.

יש גם הבדל בין כלב שמתאים למפגשים פרטניים ושקטים לבין כלב שיכול לעבוד בנינוחות בקבוצה. התאמה לעבודה מסוימת יכולה להשתנות עם הזמן, בעקבות גיל, מצב רפואי, ניסיון קודם או שינויים בסביבה.

המטרה אינה למצוא כלב שיכול לסבול כל דבר. המטרה היא למצוא עבודה שבה הצרכים והיכולות שלו מקבלים מקום.

מי אמור לשמור על הכלב?

כשאני נכנס עם כלב למסגרת חינוכית, אני נושא באחריות לביטחונו ולרווחתו.

לילדים יכולה להיות הזדמנות ללמוד איך מתקרבים, איך נותנים מרחב ואיך מכבדים את הגבולות של הכלב. אבל האחריות המקצועית אינה עוברת אליהם.

אם ילד מתקרב מהר מדי, אם הקבוצה נעשית רועשת או אם הכלב מאותת שהוא זקוק להפסקה, איש המקצוע צריך לזהות את המצב ולקבל החלטה.

לפעמים ההחלטה הזאת תהיה לעצור פעילות שתוכננה היטב. לפעמים נצטרך להזיז את הקבוצה, לשנות את אופי המגע או להוציא את הכלב למנוחה.

ההחלטות האלה דורשות הכשרה וניסיון, במיוחד במצבים שבהם אנחנו צריכים לשים לב בו־זמנית גם למשתתפים וגם לכלב.

וזה אחד המקומות שבהם עבודה לצד מדריך מנוסה יכולה להיות חשובה כל כך. הוא יכול להצביע על סימנים שהסטודנט עדיין אינו מבחין בהם, להסביר מה השתנה בסביבה ולעזור לו לפתח את הרגישות המקצועית הזאת.

רווחת כלב מתחילה הרבה לפני המפגש

ארגון IAHAIO פרסם הנחיות בינלאומיות לרווחת בעלי חיים המשתתפים בהתערבויות בעזרת בעלי חיים. הן מתייחסות לבריאות, לאימון, לסביבה, להתאמה לעבודה ולניהול הסיכונים.

בפועל, האחריות הזאת מתחילה כבר בתכנון יום העבודה.

כמה זמן הכלב אמור לעבוד? כמה מפגשים יש לו ברצף? איפה הוא יכול לנוח בלי שאנשים ייגשו אליו? מה עושים אם הוא לא מרגיש טוב? האם יש לו מים זמינים? האם תנאי מזג האוויר והנסיעה מתאימים לו?

צריך להביא בחשבון גם את האנשים שפוגשים אותו. פחד מכלבים, אלרגיות, רגישויות חושיות, יכולת תנועה והתנהגויות בלתי צפויות יכולים לשנות את הדרך שבה מתכננים מפגש.

רווחת הכלב ובטיחות המשתתפים קשורות זו בזו. כלב שנמצא בעומס או במצוקה עלול להתקשות להתמודד עם אינטראקציות שהיה מתמודד איתן היטב ביום אחר.

לכן, גם כלב שכבר עבר הערכת התאמה זקוק להתבוננות מחודשת בכל יום עבודה.

מה הייתי מחפש בהכשרה מקצועית?

כשבוחנים מסלול לימודי כלבנות טיפולית, כדאי לבדוק כמה מקום מקבלת בו רווחת הכלב בפועל.

האם מלמדים לקרוא שפת גוף? האם מתרגלים זיהוי סימני סטרס? האם יש הערכת התאמה של צוות אדם–כלב? מה קורה כשכלב מסרב להשתתף בתרגיל במהלך הלימודים?

ומעבר לשאלות האלה, כדאי להתבונן בדרך שבה הצוות מתנהג עם הכלבים שנמצאים במקום.

כלבים יכולים ללמד אותנו הרבה על תקשורת, אמון והקשבה. כדי שהלמידה הזאת תהיה בעלת ערך, צריך גם להקשיב להם.

אני חושב שאחד הסימנים למקצועיות הוא היכולת לוותר על משהו שתכננו, גם כשהיה לנו חשוב מאוד לבצע אותו.

לפעמים זה יהיה תרגיל. לפעמים מפגש שלם.

ככל שאנחנו מכירים טוב יותר את הכלב ואת האנשים שאיתם אנחנו עובדים, כך קל יותר להבין מתי ההחלטה הזאת נדרשת.

ובסופו של דבר, יש בזה גם מסר אנושי פשוט שהייתי רוצה שמי שלומד את המקצוע ייקח איתו הלאה.

היכולת של מישהו לשתף איתנו פעולה אינה אומרת שאנחנו יכולים לבקש ממנו הכול.